בראנץ' בהפתעה

אני אוהבת לארח. מאד. אני גם אוהבת לבשל, מאד מאד, אבל לפעמים לא לגמרי בא לי. לא בא לי להמציא תפריטים, להחליט איזה רוטב יהיה לסלט ולבחור קינוח. לא בא לי לעמוד במטבח שעות לקלף ולקצוץ (לפעמים, כן?), להרתיח, לסנן, לתבל ולערבב (שוב, רק לפעמים, שלא יהיו לי פה כל מיני אנשים מבוהלים). לפעמים בא לי שכל האוכל יצנח מהשמים. אפשר גם שיופיע בדלת, שיתגנב מהחלון, שיצוץ במקרר בהפתעה מוכן ומאורגן, כך שאני אצטרך רק להוציא צלחות וכוסות מהארון, להבריק סכו״ם, לבחור מפיות. זה כל מה שבא לי. ואז אוכל לעמוד לי במטבח באלגנטיות, ללגום קוקטייל (שגם הגיע כבר מעורבב ומוכן כמובן) ורק לערבב את הסלט. כי לפעמים בא לי רק לערבב את הסלט.

לפעמים בא לי שכל האוכל יצנח מהשמים. אפשר גם שיופיע בדלת, שיתגנב מהחלון, שיצוץ במקרר בהפתעה מוכן ומאורגן.

לפעמים כל מה שבא לי זה ללגום קוקטייל (שגם הגיע כבר מעורבב ומוכן כמובן) ורק לערבב את הסלט. כי לפעמים בא לי רק לערבב את הסלט.

ערכת הבראנץ׳ של הדליקטסן, התגלתה כאבירה על הסוס הלבן של הפנטזיות שלי. כל מה שאי פעם רציתי בבראנץ׳ (היוש סלט ביצים וסלמון בעישון חם), ארוז להפליא, עשיר ומגוון. צרפו לה סנגריה, נגרוני או ג׳זמין שמגיעים מוכנים ותוכלו להבין איך מוציאים ציונים גבוהים בסקר מדד האושר. לי נותר רק לבחור כלים יפים ולהרכיב מזנון שאף אחד לא יודע מה לאכול בו קודם.

ערכת הבראנץ׳ של הדליקטסן, התגלתה כאבירה על הסוס הלבן של הפנטזיות שלי.

מגש גבינות: גאודה בקר, גבנת תבור של ברקנית וגבינת שוורצע.

האם לפתוח ביוגורט עם מוזלי ופירות או לצלול לקרביה של הפסטיה הנהדרת? האם לשמור את מאפי הבוקר לקינוח או לא לקחת סיכון שהם יאזלו? ואיך בכלל מארגנים באותה צלחת סלט ירוק, סלט טונה, טעימה מכל גבינה (וכף גדושה של גבינת שמנת וירקות שורש), לביבות קישואים ו...אל תגמרו לי את הסלמון המעושן!

פסטייה תרד ופטה של הדליקטסן.

האם לשמור את מאפי הבוקר לקינוח או לא לקחת סיכון שהם יאזלו?

אחרי שתמו שעות של שיחות, משחקי ילדים, נגינה, עוד סיבוב של באגט טוב עם חמאה וריבה וגם בקבוק סנגריה אחד ועוד אחד וגם נגרוני וג'זמין, אבל מי סופר?!

אחרי שתמו שעות של שיחות, משחקי ילדים, נגינה, עוד סיבוב של באגט טוב וגם בקבוק נגרוני אחד.

כל מה שאי פעם רציתי בבראנץ׳, ארוז להפליא, עשיר ומגוון. צרפו לה סנגריה, נגרוני או ג׳סמין ותוכלו להבין איך מוציאים ציונים גבוהים בסקר מדד האושר. 

בסוף הארוחה, אחרי שכולם הלכו, הבנתי שאני בכלל צריכה לכתוב שיר הלל למדיח. הוא לא תוכנן להיות הגיבור הראשי של המערכה הזו, אבל הקלילות שבה הוא סיים אותה (את המערכה ואת הארוחה), לגמרי הפכה אותו ראוי. כי מה היינו עושים בלי המדיח?

טל סיון-צפורין היא צלמת וסטייליסטית ובעלת הבלוג Chocolate / Salt.

***