וְאִמְרוּ הַמַן

אוזני המן, בואו נודה בכך, הן (בדרך-כלל) עוגיות יבשות ומתסכלות עם שם קריפי, שהחיבור לפורים העניק להן יתרון לא הוגן בתחרות על הנוסטלגיה. אלא אם כן יש לכם מתכון ממש טוב לאוזני המן. נגיד, המתכון של הבייקרי

אוזני המן תמיד עוררו בי רגשות מעורבים. מצד אחד, הן מצוותות לחג הכי שווה מה שמעניק להן נקודת זכות, אבל בואו - הן לא בדיוק מצטיינות הכיתה של מאכלי החגים, כן? אני הרי לא מחדשת פה שום דבר לאף אחד. נגיד, מקום שני מהסוף אחרי המצות. לא צודקת? בטח צודקת. וזה בלי להכנס בכלל לענייני אוזניים והרעיון הגאוני ליצור מהן עוגיות.

מצד שני, כל כך כיף להכין אותן. מבחינתי ההיילייט של הכנת משלוח מנות (זה שהגרלנו בכיתה, והתפללנו לקבל את הכובע הגדול מלא הממתקים ולא את מעטפת הנייר הרזה בצד שמאל. הכל, כמובן, טרום עידן המשלוחים המוכנים ורשימת התכולה המאושרת של המורה) היה לאפות אוזני המן בבית. לרדד, לקרוץ, למלא במה שבא לי, להדק. להיות גאה שבמשלוח שלי יש אוזני המן תוצרת בית ולא כאלו שנקנו במכולת. אושר.

אוזני המן ביתיות לפי המתכון של הבייקרי

מצד שלישי... אין צד שלישי. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על עוגיה קצת יבשה, אז חזרנו למקום השני מהסוף.

אלא אם, וזה אלא אם חשוב ומשמעותי, משתמשים במתכון הנכון. מונח לפניכם המתכון לאוזני המן של הבייקרי. קלאסיות, ממולאות בפרג, והצליחו להוציא אנחות תענוג מכל חבר הטועמים בבית.

לא, אין מצב שאני שולחת אותן במשלוח מנות למישהו. שומרת בבית. לעצמי.