בייבי בום - המתנה המושלמת ליולדת

 הימים שאחרי הלידה הם ימים מיוחדים – לאישה-האם זה די ברור, אבל ממקור ראשון אעיד שגם הגבר-האב (וכן, אני יודע שיש היום גם הרכבים שונים של משפחות, אפילו לא רעות בכלל, אבל אני הרי יכול להעיד רק מניסיוני) עובר ימים מוזרים:

בלידה של בתי הבכורה הייתי מבולבל כהוגן – הגעתי הביתה באמצע הלילה, בקושי עצמתי עין מרוב התרגשות – ולמחרת מיד ניגשתי לטיפול בפרטי ההזמנה של המיטה ושידת-ההחתלה, המוצצים, הבקבוקים, האמבטיה והחיתולים... אתם יודעים: כל אותם דברים שמתארגנים עליהם מבעוד-מועד, אבל מחשש לעינה-בישא (חשש שבימי ההיריון מלווה גם אתאיסטים גמורים), מכניסים הביתה רק אחרי שרואים שכולם בריאים ושלמים.

גם הלידות הבאות, היו לי כאבא, קצת משונות: נכון שאתה כבר מיומן יותר בהרכבת מיטת-תינוקות ובחיטוי מוצצים, אבל מצד שני – עכשיו צריך במקביל לדאוג גם לאחים הגדולים... אז כמובן שכל המשפחה מתגייסת, כולל הסבתות והסבים הגאים, אבל ראשית - כמו לא מעט תל-אביבים שהיגרו אל העיר הגדולה אי שם בשנות התשעים, גם אצלנו ההורים היו מעט רחוקים... ושנית – לפעמים עם כל הכבוד לניסיון של הסבתות מהימים שלפני החיתולים החד-פעמיים, לא פעם אתה מוצא את עצמך צריך לארח גם את המבוגרים.

עלי להודות בכנות שלמרות הכל, כנראה שלא הייתי מחליף את כל המטלות האלה בצירים... אבל בכל זאת, לא פעם מצאתי את עצמי, לקראת היום שבו הגברת שבה הביתה עם החבר/ה החדש/ה במשפחה (יש לי משני המינים) ,מגלה שבתוך כל ההמולה וההכנות לא היה לי פנאי לטרוח על הסירים. נכון שבתל-אביב אפשר למצוא כמעט הכל מהכל וכמעט בכל שעה, אבל תסכימו אתי שמשלוח של פיצה, למשל, אינו בדיוק המנה שאומרת: ברוכה השבה הביתה!

גם כשאתה מלווה חברים קרובים או בני משפחה בימים המרגשים האלה, לא תמיד ברור מה אתה אמור לתת במתנה: עבור לא מעט הורים צעירים, תם העידן של בריתות ואירועים גדולים. ומה תעשה? תביא להם עוד "אוניברסיטה" לפעוטות? עוד "שמיכת-פעלולים"? עוד צעצועים מרשרשים ומקרקשים...?

בניגוד לדעה הרווחת לפיה אם אתה אוהב מישהו – שלח אותו לחופשי, אני מאמין שאולי לחופש אין מחיר, אבל אם אתה באמת-באמת אוהב מישהו – מלא לו את המקרר – ובמקרה הזה, בעיקר לה. 

הנה מתנה מקורית שבאמת תקל על היולדת ועל הזוג המתרחב (כלומר, מבחינת מספר הנפשות, לא חלילה במידת הבגדים, כי הרי אם לא הייתי יודע שילדת שלשום – לא הייתי מאמין!) לקראת לילות עם מעט שעות שינה: קבלו את "ארוחה ליולדת" של ה"דליקטסן" – מתנה שכעבור כמה ימים לא יישאר ממנה זכר, אבל לעומת זאת יישאר ממנה זיכרון מענג, כי אף אחת לא תשכח את מי שדאג למלא לה את המקרר בימים שבהם הדבר האחרון שהיה לה כוח אליו הוא למלא אותו בעצמה (או לדרוש את זה ממנו – שגם ככה נגרר טרוט-עיניים בכל בוקר לעבודה). אחד הדברים היפים בחבילה הזאת הוא שמדובר בהרבה יותר מארוחה, יש כאן מעין "ארוחה בתוספת עזרה ראשונה" – גם כדי למלא את הכריך של היום הבא או לנשנש משהו קטן כשמתעוררים להנקה. ויש פה גם בשר, גם פתרון לצמחוניים, גם משהו למי שעדיין מרגישה שהיא צריכה "לאכול בשביל שניים" וגם למי שמנסה לשחק אותה גל גדות ולחזור ל "סקיני" בעודה מניקה...

נתחיל בקטנה, עם לחם-אגוזים טרי וגבינת שמנת בירקות שורש... בדיוק המצרכים שצריך כדי להפוך פרוסה לארוחה-חטופה, אבל מה-זה-טעימה. ואם רוצים משהו יותר מחייב, אבל עדיין במסגרת ה "דברים שאפשר לשים על פרוסת לחם", יש לנו גם סלאמי כפרי פרוס וגם גבינת גאודה טעימה.

בתפר הנעים שבין המנות החמות למעדניה, נמצא סלט-פסטה קר, חציל בחומץ וסלק אפוי בתנור.

היולדת שלנו בקטע של ראשונות? אין בעיה: פסטייה של תרד וגבינות בתוספת מרק-היום יגשימו לה את המשאלה. וכשנמשיך משם הלאה, אל המנות העיקריות, נגלה גם עוף צלוי, אורז לבן וירקות בתנור.

גמרתם הכל? אז מגיע לכם קינוח! (משפט שאומרים רק בתור הורים...) ובגזרה הזאת יש לנו בחבילה קראנץ'-שוקולד ופחזניות סנט-אונורה.

אז עם ארוחה כזאת ליולדת, נראה שהבעיה העיקרית שלה תהיה עם העובדה שעד לפעם הבאה היא צריכה לחכות לפחות תשעה חודשים... וברצינות: תחשבו איזה כיף זה לחזור ממחלקת-היולדות ולגלות שמישהו חשב על קבלת-הפנים הקולינארית האולטימטיבית ודאג למלא את המקרר בפריטים הכי שווים.

לכל זה אפשר להוסיף גם כרטיס ברכה ואפילו זר פרחים מהמבחר של ה "דליקטסן". ובינינו? על הערך המוסף העיקרי של כל הדיל הזה עוד לא אמרנו מילה: תחשבו על תינוק בן-יומו שצורך דרך חלב אמו את המעדנים מה "דלי" הכי תל-אביבי...

היש דרך טובה מזו להתחיל את החיים?!

ניר קיפניס, עיתונאי ("מעריב", "בלייזר") ושותף באתר "סנהדרינק" משדר ברדיו תל-אביב, מלווה את ענף הקולינאריה וחיי הלילה כבר קרוב ל 25 שנים ומשתדל ליהנות מכל רגע.

***