בירה, כנראה שזה המשקה החברתי בעולם

אדם שאוהב בירה הוא לרוב גם אוהב אדם. כן, אני יודע שיש בהיסטוריה כמה דוגמאות לאוהבי-בירה שהיו גם מיזנתרופים לא-קטנים, ובכל זאת: אם הבנה ביין, למשל (ולמרות שהכרתי בחיי כמה עילויי-יין שהיו אנשי- רעים להתרועע), מבדילה לעיתים בין ה "מבין" להדיוט באופן שמציב אוטומטית את הראשון מעל לשני, אזי אהבת-בירה אינה תלויה בהבנה, אלא לרוב דווקא באהבת לרעך כמוך – ואם יש ביניכם שולחן פתוח ועליו זית טוב, נקניק שמנמן ואיזו פרוסת לחם, הרי שמדובר באהבה גדולה.

פתחתי דווקא בזה מפני שלאחרונה רבו בעולם או בגרסת המיקרו-קוסמוס שלו, הלא היא תל-אביב, אוהבי בירה שהם גם ידענים מופלגים. עם הידענות לשמה אין לי כמובן כל בעיה: טוב לו לאדם שיחקור במופלא ממנו – ואם המופלא הזה כולל הבנה בסוגי כשות, תסיסות עיליות ותחתיות למיניהן ואבחנה בין "דאבל-בוק" ל "סטאוט", מה לי כי אלין? ובלבד שלא תישכח ממנו מעלתה הראשונה במעלה של הבירה: קירוב לבבות.

אין אוהב בירה שיכול להרשות לעצמו להחמיץ את האוקטוברפסט, הלא הוא פסטיבל הבירה הבווארי שמתקיים ברחבי הנסיכות כולה – ובעיקר בבירתה, תרתי משמע. אמנם הפסטיבל מתקיים גם בבירה ההיסטורית העתיקה של בוואריה, באמברג הציורית – וגם כמעט בכל כפר ועיירה עד לגבול טירול (ואף מעט בתחומה), אבל החגיגה המפורסמת ביותר היא זו של מינכן.

אין אוהב בירה שיכול להרשות לעצמו להחמיץ את האוקטוברפסט, הלא הוא פסטיבל הבירה הבווארי שמתקיים ברחבי הנסיכות כולה – אבל החגיגה המפורסמת ביותר היא זו של מינכן. צילום: יח"צ

בואו נמזוג כוס של ליטר בירה גם לפיל הענק שבאוהל המרכזי במתחם הפסטיבל: גרמנים שלוגמים בירה ושרים בשפת אימם מעוררים אסוציאציה מורטת עצבים בלב כל יהודי – ואפילו אינו דור שני או שלישי. אני זוכר את הביקור הראשון שלי במרתף-בירה בווארי: הרגשתי את האדמה בוערת תחת רגלי – וכשסוף הערב שרו כולם, בכוסות מוגבהות, את ההמנון הגרמני – הגם שזה כבר מזמן אינו נפתח בשורה "גרמניה, גרמניה מכל הכל" – התחשק לי להטיח את הבירה שבכוסי בפרצופו של האיש החייכן שלצדי – ולברוח אל היערות כדי להצטרף לפרטיזנים. לקח לי מעט זמן להתרגל ולהכיל ולהזכיר לעצמי שלמרות הייחוס, האנשים החביבים שמסביבי באו לכאן כמוני, כדי ליהנות מבירה טובה ומחברה – ובכלל – לייחס לאדם תכונות בשל מוצאו, הרי זה החטא הקדמון בעצמו...

אם אתם אוהבי-בירה אמיתיים, בקרו באוקטוברפסט לפחות פעם אחת בחיים. צילום: יח"צ

דיסנילנד פינת בוואריה

אז אחרי שהולכנו בעדינות את הפיל וקשרנו אותו מחוץ לאוהל, אפשר לחזור וליהנות מבירה: האוקטוברפסט (שבמינכן מתחיל בכלל בשלהי ספטמבר) הוא דיסנילנד לאוהבי הבירה. הבחירה בדיסנילנד כדימוי אינה מקרית: לצד אוהלי-בענק שמאכלסים, כל אחד, עשרות-אלפי חוגגים – ושהקמתם נמשכת חודשים, נמצאים מתקני לונה-פארק ודוכני מזון ושעשועים. אני חובב פארקים די קטן – או אם לנסח זאת בפחות עדינות: גם אם הבירה משחררת חסמים ועכבות, לא בטוח שהייתי רוצה לבחון את מערכות גופי על איזה מתקן-עינויים קופצני כשכרסי מלאה בירה ונקניקיות... יחד עם זאת, על פי מראה-עיניים, נראה שכולם כאן נהנים עד מאוד. הוסיפו לכך את העובדה שבעיקר בשעות היום המקום מלא במשפחות – ואז המבוגרים נוגסים בפרעצל ולוגמים כהוגן, בעוד הילדים מטפסים על מתקנים ומשביעים את רעבונם בתפוחים מסוכרים כאילו היו הנזל וגרטל.

האוקטוברפסט (שבמינכן מתחיל בכלל בשלהי ספטמבר) הוא דיסנילנד לאוהבי הבירה. הבחירה בדיסנילנד כדימוי אינה מקרית. צילום: יח"צ

לקראת הערב, נעלמות בהדרגה המשפחות עם הילדים לטובת גרמנים (או תיירים) צעירים. אפילו כמי שצלח כבר כמה אוקטוברפסטים במכורתם, אין לי עדיין מושג אם לגרמנים יש ביטוי שמשמעותו "מה שהיה בפסטיבל – נשאר בפסטיבל", אבל אם לא – מן הראוי שיהיה להם: השילוב בין השמלות הבוואריות עם המחשופים הנדיבים ומכנסי העור הצמודים עם השלייקס – לגברים, הופכים מראש את האירוע לסוג של מה שהיה פעם, נניח, משתה-פורים בקיבוצים... התזמורת מנגנת משירי-עם ועד ל "להיטי כל הזמנים" – והריקודים הופכים צמודים. ברשותכם נעצור כאן ורק נזכיר שהדימוי של דיסנילנד מתקשר גם לפן המסחרי: האירוע הזה מושך אליו מיליוני(!) תיירים, בתי המלון בתקופת הפסטיבל יקרים, המוניות הופכות קשות להשגה ואחרי ההלם החיובי של הפעם הראשונה, אתה שם לב שאתה מוקף לא רק בבווארים חוגגים, אלא גם בלא מעט תיירים אמריקאים או יפנים – שלא מפסיקים להנציח את הרגע עד שנדמה לך פתאום שמישהו מילא את כוס הבירה שלך בסכרין.

ההמלצה שלי לפיכך היא: אם אתם אוהבי-בירה אמיתיים, בקרו באוקטוברפסט לפחות פעם אחת בחיים. התפעלו, התרשמו, תהינו מהבירה החזקה יחסית (למרות שבוואריה היא המרכז העולמי של בירות-החיטה, הרי שבתקופת הפסטיבל נמזגת במתחם רק "פסט-ביר" מיוחדת: לאגר חזקה מעט יותר מהמקובל), מהארגון המופתי, מהמלצריות שמרימות בכל יד כמה כוסות מלאות של ליטר, מהאוכל הכיפי – גם אם המעט-שמנוני, אפילו מהתור לשירותים שמתקתק בסטנדרט גרמני... ואם נשארתם עם טעם של עוד – קחו אותו לערי-השדה הבוואריות: מעט פחות מתויירות והומות, אבל לא פחות שמחות!

מסע-עולמי

ומאחר שלא כולנו בגרמניה בחודש אוקטובר (בכל זאת יש פה איזה עניין עם ילדים וסוכות), אפשר לקחת את התשוקה לבירה ל "דליקטסן" וליהנות ממגוון של בירות מיוחדות.

מוכנים? קודם כל כדאי לארוז בצד מגוון של נשנושי בירה כמו קבנוס, זיתים, גבינות וחטיפים אחרים (רצוי מלוחים) – ועכשיו: יתכבד כל אחד וייקח כוס ריקה – כי אנחנו מתחילים:

נתחיל דווקא בקסם המזרח – ומי שהייתה "היהלום" בכתרה של האימפריה עליה השמש לא שקעה לעולם: "קינג פישר" בירת לאגר הודית, עם אחוז אלכוהול נמוך, כזאת שאפשר ללגום בכיף גם באמצע היום או אחר-הצהרים, אפילו אם נותרו ברשימת המטלות עוד כמה שלא בוצעו... אופיה הקליל והנעים, יתאים לנשנושים בטעמים עזים: כמו למשל סלאמי "מילאנו" או וזיתים מתובלים.

"קינג פישר" בירת לאגר הודית, עם אחוז אלכוהול נמוך, כזאת שאפשר ללגום בכיף גם באמצע היום או אחר-הצהריים. צילום: עידית בן עוליאל

לפני שנציג את הבירה הבאה, נבצע גילוי נאות ונודה שאנחנו מעט משוחדים: אחרי הכל, כאן בקבוצת R2M, מדובר בבירת הבית שלנו: "בירה 12 BY מלכה" היא בלונד אייל מתוצרת מבשלת הקראפט "מלכה", בירה 12 כפי שהיא נקראת בקיצור, מיוצרת על פי כללי ההתייחסות לאוכל ואירוח של הקבוצה והיא מכילה שמרי אייל איכותיים ומתובלת בקליפות תפוזים ובשמרי אייל איכותיים. למרות שמדובר בבירה עם אופי מאובחן, היא נעימה לשתייה ומשאירה תמיד מקום לעוד אחת... אידיאלית לליווי מגוון של מאכלים "שקטים": מלחם טוב בחמאה ועד פשטידות, קישים – ויש מי שיטענו, לא בלי צדק – שהיא נהדרת גם עם המבורגר, שניצל ופירה פשוטים וביתיים.

בירה 12 - בלונד אייל מתוצרת מבשלת הקראפט "מלכה", מכילה שמרי אייל איכותיים ומתובלת בקליפות תפוזים ובשמרי אייל איכותיים. צילום: אנטולי מיכאלו

הבאה בתור גם היא ישראלית – ואפילו ירושלמית מבית טוב: "הרצל סוג של חיטה", היא אייל של חיטה ושיפון. איכותית קלילה נעימה וזורמת. אנחנו אהבנו אותה במיוחד לצד אגוזי "פולק", אבל האמת היא שהיא תתאים כמעט לכל סיטואציית-צריכה: ממפגש חברתי ועד לליווי צפייה בסדרת-טלוויזיה אהובה...

"הרצל סוג של חיטה", היא אייל של חיטה ושיפון. איכותית קלילה נעימה וזורמת. אנחנו אהבנו אותה במיוחד לצד אגוזי פולק. צילום: עידית בן עוליאל

ממשיכים עם נסיכה בווארית אמיתית (כמו תרזה – שנישואיה לנסיך-בוואריה הם בעצם הסיבה המקורית לאוקטוברפסט...!) "ווינשטפן ויטוס" היא בירת חיטה בווארית וחזקה במיוחד. לפני שנעבור לבירה עצמה נגלה ש "וויינשטפן" היא מבשלת הבירה הפעילה העתיקה ביותר בעולם (מאז 1040). מדובר בבירת חיטה איכותית ונעימה, אך גם כבדה ומעלה בדמיון טעמי פרי-טרופי. המתיקות העמוקה והפירותית הזאת הופכת אותה לבת לוויה נהדרת לנקניקים שמנים ומתובלים ואפילו לכמה סוגי גבינות מהזן הבלתי-מתפשר בעליל...

"ווינשטפן ויטוס" - מדובר בבירת חיטה איכותית ונעימה, אך גם כבדה ומעלה בדמיון טעמי פרי-טרופי. בת לוויה נהדרת לנקניקים שמנים ומתובלים ואפילו לכמה סוגי גבינות מהזן הבלתי-מתפשר בעליל. צילום: עידית בן עוליאל

שום סקירת בירה לא תהיה שלמה בלי קפיצה קטנה לבלגיה, וכשאומרים "בלגיה", אומרים בהכרח גם "דובל": בירת אייל בהירה וחזקה שמיוצרת בשיטה שאותה שמכנים בעולם המבעבעים "מטוד-שמפיין", כלומר: תסיסה שניה בבקבוק (ממש כמו שמפניה). הדובל היא בירה נהדרת לאוכל, אך בגלל הכובד המסוים שלה, היא כמעט מנה בפני עצמה ולכן תלווה נהדר מנות קטנות אחרות: מקישים אישיים, ברוסקטות עם בשרים קרים ועד לגבינות שמנות.

"דובל": בירת אייל בהירה וחזקה שמיוצרת בשיטה שאותה שמכנים בעולם המבעבעים "מטוד-שמפיין", כלומר: תסיסה שניה בבקבוק (ממש כמו שמפניה). צילום: עידית בן עוליאל

אחרי הסיבוב במרכז-אירופה, הגיע הזמן לחצות את האטלנטי: "בלומון" היא אייל חיטה ושיפון, התשובה האמריקאית לבירות החיטה הגרמניות, תוספת השיפון (ממש כמו בעולם הוויסקי האמריקאי) מוסיפה לבירה קרמיות וחלקלקות נעימה. זאת בהחלט בירה להעביר איתה ערב נעים בבית: מהמשפחה שקפצה לביקור בחגים ועד לחברים שהזמנתם כדי לצפות, למשל, במשחק של ליגת-האלופות.

"בלומון" היא אייל חיטה ושיפון, התשובה האמריקאית לבירות החיטה הגרמניות, תוספת השיפון (ממש כמו בעולם הוויסקי האמריקאי) מוסיפה לבירה קרמיות וחלקלקות נעימה. צילום: עידית בן עוליאל

אחרי מסע עולמי שכזה, בואו ונחזור לרגע הביתה, לישראל, עם יצירה מקומית שההשראה לה הגיעה ממקומות רחוקים... "מלכה הינדי" היא בירת קראפט בסגנון IPA (ר"ת: INDIAN PALE ALE) "אינדיאן" על שום מה? האנגלים שרצו לשמר את הבירה במסעות הארוכים של הצי (או לכוחות שהוצבו כדי לשמור על הסדר בקולוניות השונות) הוסיפו לבירה כמות גדולה של כשות – ששימרה את הבירה לאורך המסע והעניקה לה טעם מריר במיוחד. הז'אנר הזה זכה לתחייה מחודשת עם מהפכת ה"קראפט" שעבר עולם הבירה בשני העשורים האחרונים – והרווח ללוגמים ממנה כפול: גם בירה מרירה, פרחונית ונהדרת שכיף לצרוך בכל שעה ביום ובכל מצב, וגם ערך מוסף "טרנדי" שיהפוך אתכם לאנשים הכי מעודכנים סביב השולחן...

"מלכה הינדי" היא בירת קראפט בסגנון IPA (ר"ת: INDIAN PALE ALE), בירה מרירה, פרחונית ונהדרת. צילום: עידית בן עוליאל

אם כבר בסגנון "הודי" עסקינן, בואו ונרחיב את קשת הטעמים לשיתוף-פעולה יפני-צ'כי. הכירו את "אסהי", לאגר בהירה שמיוצרת בשילוב של לתת שעורה ואורז, ה "אסהי" היא  נקייה, מרעננת וכהרגלם של היפנים: מוקפדת עד מאוד, מתאימה לאוכל חריף ומתובל – טעימה במיוחד עם "החריף" הרשמי של מכורתה: ווסאבי שהיא כנראה הבירה היחידה שיודעת "לכבות" את החריפות שהוא מעלה באף.

"אסהי", לאגר בהירה שמיוצרת בשילוב של לתת שעורה ואורז, ה "אסהי" היא  נקייה, מרעננת וכהרגלם של היפנים: מוקפדת עד מאוד. צילום: עידית בן עוליאל 

דיברנו על טרנדים? ובכן, מעבר למי שזקוקים לכך מטעמי בריאות, הרי שאחד הטרנדים המובילים במקומותינו הוא הימנעות מגלוטן. האם אפשר לייצר בירה – שלרוב מיוצרת מדגנים גם ללא גלוטן? מסתבר שכן – והנה כמה דוגמאות טובות:

"קראביס ג'ינג'ר ביר" האנגלית היא למעשה התססה של ג'ינגר אורגני מהמזרח הרחוק, ביחד עם עוד מוצרים אורגניים (וללא תוספות סוכר). התוצאה מפתיעה, נעימה, מעט חריפה והחשוב מכל: מביאה את הרעננות המרווה של הבירה גם למי שאינו צורך גלוטן.

"קראביס ג'ינג'ר ביר" האנגלית היא למעשה התססה של ג'ינגר אורגני מהמזרח הרחוק, ביחד עם עוד מוצרים אורגניים (וללא תוספות סוכר). התוצאה מפתיעה, נעימה, מעט חריפה והחשוב מכל: מביאה את הרעננות המרווה של הבירה גם למי שאינו צורך גלוטן. צילום: עידית בן עוליאל

"ברודוג וגבונד", פייל אייל סקוטית ללא גלוטן – בטעמי מאלט, גוף קרמי, סיומת מעט מרירה וארומה של קלית-הדרים. בירה נהדרת שתעמוד בתחרות מול כל בירה אחרת בסגנונה – כך שהיעדר הגלוטן הוא בונוס-בלבד.

 "ברודוג וגבונד", פייל אייל סקוטית ללא גלוטן – בטעמי מאלט, גוף קרמי, סיומת מעט מרירה וארומה של קלית-הדרים. צילום: עידית בן עוליאל

ולסיום, נגביה את הכוסות – כי לא משנה איזו בירה אוהבים, העיקר הוא ללגום ממנה בחברת הפרטנרים-לשתייה הכי טובים. אז לחיי הבירות המיוחדות שיפארו את מדפי ה "דליקטסן" החודש או "פרוסט" – כמו שאומרים הגרמנים.

ולסיום, נגביה את הכוסות – כי לא משנה איזו בירה אוהבים, העיקר הוא ללגום ממנה בחברת הפרטנרים-לשתייה הכי טובים. צילום: עידית בן עוליאל

ניר קיפניס, עיתונאי ("מעריב", "בלייזר") ושותף באתר "סנהדרינק" משדר ברדיו תל-אביב, מלווה את ענף הקולינאריה וחיי הלילה כבר קרוב ל 25 שנים ומשתדל ליהנות מכל רגע.

***