גורמה בלאדי אצל רותי וגיא

להאכיל אורחים מכובדים מאיטליה, ועוד כאלה שמבינים דבר או שניים באוכל, זה לא עניין של מה בכך. ומצד שני, איזו הזדמנות נהדרת להציג את הגירסה שלנו לטעמים, לצבעים ולניחוחות המקומיים 

זהו בעצם כבר הפרק השלישי ברומן שלי עם רוסטיקלה ד׳אברוצו. נפגשנו לראשונה על מדפי הדליקטסן. אחר-כך הכרנו יותר לעומק אצלי במטבח. הספקנו אפילו לערוך היכרות למשפחות, כשביקרתי במפעל הפסטה שבלב הנוף הפסטורלי של מחוז אברוצו באיטליה. בהחלט הגיע הזמן שנפגש סוף סוף לארוחת ערב.

זהו בעצם כבר הפרק השלישי ברומן שלנו עם רוסטיקלה ד׳אברוצו. צילום: טל סיון-צפורין

ג׳ובאני, מנהל הייצוא של רוסטיקלה, סיפר לי בשמחה כבר בביקורי באיטליה, שאוטוטו הוא מגיע לישראל יחד עם השף וויליאם זונפקה, עטור כוכב המישלן, לעשות קצת שמח מהסוג האיטלקי.

ערב ישראלי אצל רותי וגיא. מימין: איתי סובל (מנהל רכש R2M), משמאל: השף המכוכב וויליאם זונפה. צילום: עידית בן עוליאל

רותי וגיא החליטו לציין את המאורע בארוחת ערב חגיגית בביתם. מלבד האורחים המכובדים מרוסטיקלה, הוזמנו גם נציגי חברת דיפלומט (יבואני המותג), נציגים משגרירות איטליה ואנשי R2M. וגם בלוגרית אוכל אחת (כן, זאת אני), שהגיעה הפעם על תקן אורחת של ממש והשאירה (גם אם בקושי רב) את המצלמה בבית.

הפעם על תקן אורחת, טל סיון צפורין, חמושה בצלחת ומזלג וללא מצלמה. צילום: עידית בן עוליאל

הערב עמד בסימן אוכל מקומי. בהתאם, השפים גיא פולק ורונן בלולו ליקטו ברחבי הארץ (ובחממה הפרטית של רותי וגיא) שפע של עשבים בלאדים, ירקות עזי טעם, יוגורט חמצמץ וג׳יבנה שתופיע בהמשך בקינוח המושלם.

בחממה הפרטית של רותי וגיא. צילום: מתן כץ

את הגזר הזה שנקטף מהחממה תפגשו בשולחן הבופה. צילום: מתן כץ

בעוד האנשים נאספים אט אט, והמזנון הולך ומתמלא במטעמים, התבשמנו באפריטיף קליל מבוסס לילט, שעוטר במלפפון. ברחבי הבית פוזרו קעריות עם פול בכמון, שקדים שרויים במים וזיתים מצוינים, רק כדי להתחיל ולדגדג את התיאבון. אליהם הצטרפו קובה זעירים במילוי סלק בעל חריפות מעקצצת קלות. אני מצטערת עד עכשיו שטעמתי רק אחד.

אפריטיף קליל של לילט. צילום: עידית בן עוליאל

תפוזי דם ומלפפונים לקישוט האפריטיף. צילום: עידית בן עוליאל

קובה קטנטנים במילוי בשר וסלק עם יוגורט חמצמץ. צילום: עידית בן עוליאל

אחרי שנפתחו בקבוקי היין, שהיו החלק האיטלקי (והסיציליאני) היחיד בערב, הגיע החלק העיקרי של הארוחה שכלל את כל אבות המזון של המטבח המקומי: מטבוחה עם עגבניות קלויות, סלט חצילים מפולטים בלימון ושום, גזרים אורגניים קטנטנים שניצלו על הפלנצ׳ה בכמון, ארטישוקים בלבנה (מיוגורט נצרתי שנצרר בחיתולי בד להגרת הנוזלים), סלט מדהים של עלי בלאדי צלויים, סלקים ושומר. וזעתר כמובן, אי אפשר בלי זעתר.

גזרים אורגנים מהחממה של רותי וגיא, צלויים על הפלנצ'ה עם כמון. צילום: עידית בן עוליאל

ארטישוקים בלבנה מיוגורט נצרתי שנצרר בחיתולי בד להגרת הנוזלים. צילום: עידית בן עוליאל

הגירסה שלנו לטעמים, לצבעים ולניחוחות המקומיים. צילום: עידית בן עוליאל

היו גם מסבחה טריה ונפלאה, סאלוף תוצרת בית, פריך ומתפצפץ, וקערה עמוסת ברבוניות, שנאספו מדלאל באותו בוקר, טוגנו בבלילה לכדי פריכות מושלמת והוגשו כשלצדן סלסת ליים כבוש. וגם שווארמה טלה שופעת מיצים, שיפודי פרגית באריסה, וסלט עם כל העשבים הירוקים שיש פלוס צנוברים ופרגולה (שיהיה גם קצת איטליה).

קערה עמוסת ברבוניות שטוגנו בבלילה לכדי פריכות מושלמת והוגשו כשלצדן סלסת ליים כבוש. צילום: עידית בן עוליאל

אחרי עוד כוס יין, ועוד דיוני פסטה (ג׳ובאני לא מתעייף מהם לעולם), הוגש הקינוח. כנאפה שחולקת צלחת עם גלידה רוזטה, אמרטו ופרוסות שקדים מסוכרות (שאני מוכנה לאכול יום יום, עד סוף חיי) וסלט הדרים מתקתק-חמצמץ-מריר.

הכנאפה מתוקה... צילום: עידית בן עוליאל

גלידה רוזטה, אמרטו ופרוסות שקדים מסוכרות. צילום: עידית בן עוליאל

סלט הדרים רענן. צילום: עידית בן עוליאל

את המפגש הבא, הבטחתי לג׳ובאני, נערוך אצלי בבית. אני מקווה שמישהו יבוא לבשל - גיא? בלולו?

טל סיון-צפורין היא צלמת, סטייליסטית ומעצבת גרפית, ובעלת הבלוג Chocolate / Salt

***