פרעצל: מתכון נוסטלגיה באריזה חדשה

הלחמים והמאפים של פעם אולי מצליחים עדיין לעורר געגוע נוסטלגי, אבל הטעם שלהם לא באמת עומד במבחן הזמן. אז החלטנו לשדרג קצת את הזכרונות ואת הטעם, עם מתכון לפרעצל - שזה כמו הבייגל של פעם, רק טעים יותר

פעם, בעידן שלפני אינפלציית הסופרים ורשתות הקניות, גרתי במושב קטן. היתה בו מדרכה רק ברחוב אחד, הרחוב היחיד במושב, שנטה להיות מוצף בימי הגשמים של החורף. את הקניות נהגנו לערוך במכולת של שמיל, איש עבה ומקריח, עטוי סינר גדול מאד, שניצב מאחורי דלפק גדול, שהציע בזוקה לכל ילד או ילדה שהתחבאו בביישנות מאחורי הגב של הוריהם.

הוריי נהגו לקנות שם, כמעט בכל יום, חצי כיכר של לחם לבן. לא פרוס (ובואו לא נתחיל לדבר על כלי המשחית ששימש לפריסת לחם אצלנו בבית, ועל כך שבגיל חד ספרתי בעצם השתמשת עצמאית במכשיר שהוא בן דוד קרוב של מסור חשמלי). בבית, בארוחת הערב, פרוסות דקות של הלחם הלבן נמרחו בקוטג׳ או בלו-בנד (כי חס וחלילה חמאה), ורוב הזמן בשוקולד השחר. הרגלי אכילה בעייתיים קצת, אבל הנוסטלגיה תמיד מנצחת בריאות (ולכן לנצח לא אצליח להיגמל מחלה מרוחה בשוקולד השחר).

מצד שני, ועם כל הכבוד לנוסטלגיה, הלחם האחרון שאבחר ממדף הלחמים היום יהיה לחם לבן או שחור (ואל תדברו איתי על פרוס בכלל). עם השנים הגיעו למדפינו הפרובנציאליים מאפים ולחמים מרחבי העולם, והחיך שלנו הפך למשכיל ומתוחכם מדי בשביל לחם אחיד.

אותו הדבר עם הבייגל. במכולות של פעם הוא הגיע בצורת טבעת, עם מלח או שומשום, ותמיד חלק ממגדל בייגלס (או בייגלך) שהשתמש בעמוד עץ דק כציר. נוסטלגי ככל שיהיה, הבייגל של פעם (שעדיין אפשר למצוא פה ושם) לא עומד בתחרות מול פרעצל אמיתי.

לא, לא - אם חשבתם שיהיה פה רגע סנטינמטלי ספוג דמעות, אז טעות ממש גדולה בידכם. אנחנו ממשיכים הלאה, ככה זה בחיים. רוצים מתכון לפרצעל? בבקשה: מתכון נהדר של המאסטר אופה רולאנד הרצוג האלזסי שהתארח במאפיה של הבייקרי במסגרת שבוע הקולינריה הצרפתית So French So Food (בשיתוף עם המכון הצרפתי).

אין סיכוי שתאמרו ש"פעם זה היה טעים יותר".

תעשו לעצמכם טובה, על הפרצעל הזה תמרחו רק חמאה איכותית. צילום: טל סיון-צפורין