כשהילדים חוזרים רעבים מבית הספר

סמוך לחלון גדול, פתוח לרווחה, לצד צילם הטוב של עצים שראו אותי ילדה מול שדה חיטה רחב, וכשחום האש מתחרה בחום השמש, התחלתי לבשל. זוכרת עם כל טעימה ו"תיקון", שאלוהי הנשיות אינו לובש סקיני או מתרגל TRX בחום הלוהט של סוף אוגוסט. אבל רגע, עוד נגיע לזה.

קציצות בקר ברוטב עגבניות - הן אדומות ומבושמות ברוטב של עגבניות, בזיליקום, אורגנו ובצל

לפני הכניסה למטבח אני עוברת בדליקטסן ומצטיידת בחומרי גלם משובחים: עשבי תיבול, ירקות, יין, תבלינים. מה שמעניין אותי בסופו של דבר הוא לא שיהיה טעים. המנה טעימה (מאוד!), בזאת אין ספק, אבל מה שמעניין באמת הוא שבסוף יום לימודים, עוד לפני שחצה את מפתן דלת הכניסה, יזהה המתבגר (11 וחצי זה כבר מתבגר? הצילו!) את ריחו של התבשיל האהוב, ויזכה למרוח בחינניות את לחייו ברוטב האדום הזה. כי מהן קציצות בלי הרוטב?

לפני הכניסה למטבח כדאי לקפוץ לדליקטסן ולהצטייד בחומרי גלם משובחים

בחזרה לאותו חלון, לצד הכיריים, הודיתי ביני לבין עצמי שאני פשוט מאוהבת בקציצות, בכל מצב צבירה - מבושלות, מטוגנות או אפויות. כמה פשוט ככה טעים. 

זכרונות מציפים אותי כשאני חושבת על סבתי האהובה עומדת עטופה בסינר על יד הכיריים, מכדררת ומטגנת קציצות שמעולם לא זכו להגיע לשולחן האוכל, כי תמיד נחטפו מהצלחת הרבה לפני שהגיעו לשם. 

הזכרתי בחצי משפט את אלוהי הנשיות, ומגיעה לו (לה?) לפחות פיסקה: ובכן, לא הייתי ילדה שסיפרו לה כמה שהיא יפה - וגם אני, כמו כולן, רציתי להיות ולהיראות כמו הבנות "ההן". להיות שיקית, עם שיער חלק ובלונדיני (טעות מרה שהגשמתי אי שם בשנות ה-90, ולא חזרתי עליה) - וברגע שגיליתי את התאווה לאוכל טוב והתענוג שבללקק את האצבעות אחרי ביס טעים, העיסוק באיך אני נראית נדחק קצת הצידה. קצת, אבל גם זה משהו.

אני אוהבת לחפון את הבשר, ללוש בצק, לגעת באוכל. יש משהו מאוד סקסי באוכל שמערבבות אותו ידיים מיומנות שכבר ידעו דבר או שניים. אז כך עמדתי ובישלתי קציצות, הוגה בעבר, ובהווה - מכדררת וטועמת, רזה ושיקית (ומפרגנת!) עם תלתלים - ולא, לעולם לא עוד בלונדינית.

אני אוהבת לחפון את הבשר, ללוש בצק, לגעת באוכל. יש משהו מאוד סקסי באוכל שמערבבות אותו ידיים מיומנות שכבר ידעו דבר או שניים

ובקיצור: הכנת הקציצות הללו לא כרוכה בטרחה מרובה, ויש שאומרים שהיא סוג של תרפיה. גם הפעולה הרפטטיבית וגם המזון המנחם שהיא מפיקה, שהוא כזה שילדים אוהבים, ושמחכה להם בסיר מהביל על הכיריים במטבח. ולאלו מכם שלא רוצים לטרוח, או שזמנם קצר - אפשר להזמין את הקציצות הללו מהדליקטסן ולהתענג בבית, בלי מאמץ ובלי רגשות אשמה.

מתכון לקציצות בקר ברוטב עגבניות ואפונה של הדליקטסן

כ-25 קציצות

המצרכים

• 1 ק"ג בשר טחון
• 2 בצלים בינוניים קצוצים
• 3 גבעולי סלרי קצוצים
• שיני שום (the more the merrier)
• ½ כוס יין לבן
• 1 צרור פטרוזיליה קצוצה
• 2 פרוסות עבות של לחם
• 2 ביצים
• מלח, פלפל, אורגנו יבש

אופן ההכנה

מטגנים במעט שמן זית או קנולה את הבצלים, הסלרי והשום.

כשהירקות מתרככים מוסיפים את היין הלבן, מצמצמים ומקררים לגמרי.

משרים את הלחם במים וסוחטים היטב.

מערבבים את הבשר, תערובת הבצל, השום והסלרי, הלחם, הפטרוזיליה הקצוצה והביצים, ומתבלים לפי הטעם. חשוב לערבב טוב שהתערובת תהיה אחידה.

מניחים לתערובת לנוח כחצי שעה ומחלקים לקציצות במשקל של בערך 60 גרם ליחידה.

מסדרים את הקציצות על מגש אפיה עם נייר אפיה משומן קלות, ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ל-15-20 דקות.

המצרכים לרוטב

• 1 בצל קצוץ
• שמן זית
• 2 קופסאות של עגבניות איטלקיות קלופות וקצוצות ("פולפה")
• בזיליקום, מלח, פלפל וקצת אורגנו טרי

הכנת הרוטב

מטגנים את הבצל בשמן זית, מוסיפים את העגבניות הקצוצות עם הנוזל שבקופסה, מתבלים במלח ופלפל ומבשלים במשך כ-15 דקות. מוסיפים את עשבי התיבול.

בסיר שטוח ורחב - מרתיחים את הרוטב, מוסיפים את הקציצות, מכסים ומבשלים במשך 15 דקות.

מפזרים אפונה (קפואה) מעל, מביאים מחדש לרתיחה, ומכבים את האש.

בתיאבון!
 

רויטל כהני, מעצבת גרפית, צלמת אוכל וסטייליסטית.

***