כשהקציצה מתאימה בדיוק ללחמניה

הילדים שלי חוזרים לאכול צהריים בבית. גם כי שני שליש מתוכם כבר חלפו על פני גיל הצהרונים (דברים שלא אומרים בקול רם), וגם כי אמא שלהם, כלומר אני, מחזיקה באופי עבודה גמיש כמו פרימה בלרינה, ולכן מחזיקה פאסון של עקרת בית מסורה חלק מימות השבוע בין 13:45 ל-14:25 (אחר כך זה הופך ל״תעלמו לי מהעיניים, אני חייבת לעבוד״ בקול מכיל ואוהב, אבל עם כוונה זדונית).

הסיטואציה הזו מייצרת לא מעט חזיתות לחימה בתחום המזון. למשל בין זו שהיתה מעדיפה ערימת פסטה קרה טבועה בקטשופ, לבין הורתה יולדתה שהיתה מעדיפה להאכיל אותה בירקות מבושלים על אורז מלא עם שפריץ של טחינה. או בין זה שהיה מבקר לכבוש עולמות דיגיטליים במכשיר הנייד שלו, תוך כדי נבירת מזלג מוסחת בצלחת שלו, לבין אמו היקרה שמעוניינת לראיין אותו על כל תולדות הדינאמיקה הכיתתית בשיעור אנגלית.

לא פשוט.

כך ארוחות צהריים שאינן שניצל ופסטה, עלולות להתהפך עלי ברגע, למרות שהושקעה בהן מידה שווה או גדולה יותר של אהבה (היש דרך טובה יותר להפגין אהבת אם, מברוקולי מאודה?).

אז כשישנם ימים, שליבי רוצה לחמם את ליבם, או לחילופין להימנע מאפים מעוקמים מעל לסירים, אני קופצת חיש קל לדליקטסן. שם יצררו לי בשקיות זהובות רגש הורי חם בדמות קציצות המבורגר טריות, רק לצרוב במחבת ברזל ולהגיש (נדמה לכם שהן גדולות מדי, אך בתום הטיגון הן יתאימו במדוייק ללחמניה).

יחד עם כל הפק״ל. לחמניות שומשום עגלגלות, ירקות טריים לפריסה, קטשופ מנצח של muti (״אמא, אפשר את הקטשופ הטוב?״ הוא משפט המפתח החדש אצלנו בבית), איולי פפריקה פיקנטי לאמיצים והום פרייז שמנמנים בשביל הצלחת.

מעכשיו ועד הנצח יכתב שמי בפנתאון האימהות הטובות והאהובות. ואת נצחוני הקטן חגגתי בהשקת בקבוק בירה של צהריים (אני חייבת לעבוד?) בבקבוק מיץ תפוחים טבעי.

 עכשיו צריך להתחיל לתכנן את ארוחת הצהריים של מחר...

טל סיון-צפורין היא צלמת, סטייליסטית  ובעלת הבלוג Chocolate / Salt

***