ערב מקסיקני אצל רותי וגיא

מה עושים כשאין מספיק מקום ליד השולחן לכל האורחים? בופה כמובן. וכשאין מספיק כיסאות לכל האורחים? מסתבר שאם האוכל טוב מספיק, הם יסכימו גם לשבת על המדרגות

מכירים את זה שאתם מזמינים אנשים לפי מספר הכסאות שיש בבית, נגיד: 8? במקרה הטוב סופרים גם את כסאות הפלסטיק של השכנים ומגיעים ל-14. ולפעמים האירוח נתקל בתקרת הזכוכית של מספר הכסאות המתקפלים שהצלחתם לדחוף ברווח שבין הארון לקיר.

ובכן, הבשורה הגדולה היא שלא עוד. מסתבר שאם שולחן המזנון שלכם (או הבופה) מרשים מספיק, והאוכל טעים מספיק, אז הקהל יהיה מרוצה מספיק בשביל לשבת גם על מדרגות הכניסה.

האווירה הפעם היתה דרום אמריקנית (כולל הקקטוסים במרכז השולחן, למי שהיה לו איזה ספק). צילום: טל סיון-צפורין

זה קרה אצל רותי וגיא, בערב המקסיקני, הארוחה שקיימו לצוות הקונדיטוריה והבייקרי של R2M - לא מעט אנשים בכלל. כלומר, די הרבה. כלומר, המון.

האווירה הפעם היתה מקסיקנית (כולל הקקטוסים במרכז השולחן, למי שהיה לו איזה ספק). בהתאם, הקוקטיילים שקידמו את פניי היו מרגריטות קפואות בכוסות גבוהות, עם קש (לדעתי חייבים לי מטריה, אבל מוותרת), כשלצדן נאצ׳וס ממכרים עם סלסת עגבניות וגוואקמולה.

הקוקטיילים שקידמו את פניי היו מרגריטות קפואות בכוסות גבוהות. צילום: טל סיון-צפורין

נאצ׳וס ממכרים עם סלסת עגבניות וגוואקמולה. צילום: טל סיון-צפורין

במקביל, קערת ענק אחרי קערת ענק, התכסה שולחן העץ הכבד בשאר תפריט הערב. בתור התחלה בסביצ׳ה דג ים עם ליים, צ׳ילי ו(השוס:) פיטנגו (אם אתם מוצאים שיח בשכונה רוצו לרכוש דג טרי).

סביצ׳ה דג ים עם ליים, צ׳ילי ו(השוס:) פיטנגו. צילום: טל סיון-צפורין

לצד הסביצה נחו בקערת ענק נוספת פלפלי פדרון מטוגנים וממולאים ריקוטה ומוצרלה, מנה פריכה ומלאת טעם.

היתרון בהגשה במזנון הוא שאחרי שדוגמים הכל, אפשר לחזור לפייבוריטים גם אם הם במנות הראשונות (כן סביצ׳ה, אני מייד איתך). היא גם מעניקה לאירוע מימד חברתי חזק, כי כולם נפגשים עם כולם ליד המזנון וחשים פחות רשמיים. כל מה שנשאר הוא לדאוג שיהיו אלכוהול ואוכל שחייבים לאכול עם הידיים. 

פלפלי פדרון מטוגנים וממולאים ריקוטה ומוצרלה. צילום: טל סיון-צפורין

בהמשך השולחן נחה לה קערת סרטנים כחולים במולה ירוק, לימון וכוסברה (לא שזה חדש למישהו, אבל כן - מותר לאכול עם הידיים), ולידה ערימת קלחי תירס שניצלו בגריל ונעטפו בחמאת קאיין.

ערימת קלחי תירס שניצלו בגריל ונעטפו בחמאת קאיין. צילום: טל סיון-צפורין

כמובן שאי אפשר דרום אמריקה בלי בשר, במקרה זה - שורט ריבס מעושנים ומפורקים לצד רוטב ברביקיו, שמנת חמוצה ובצל אדום פרוס ואנטרקוט על העצם עם צ׳ימיצ׳ורי. היו גם צ׳יקן ווינגס חריפים, שגם אותם כמובן לא הייתה ברירה אלא לאכול עם הידיים. 

כמובן שאי אפשר דרום אמריקה בלי בשר, אנטרקוט על העצם עם צ׳ימיצ׳ורי. צילום: טל סיון-צפורין

שורט ריבס מעושנים ומפורקים לצד רוטב ברביקיו, שמנת חמוצה ובצל אדום פרוס. צילום: טל סיון-צפורין

צ׳יקן ווינגס חריפים. צילום: טל סיון-צפורין

לצד כל אלו, היו גם קערות עם פיקו דה גאיו (סלט עגבניות שמתובל בכוסברה, ליים, בצל ופלפלים חריפים), סלט חסה ברוטב גבינה כחולה ואגוזים ובטטות ותפוחי אדמה מהמדורה.

סלט עגבניות, כוסברה, ליים, בצל ופלפלים חריפים. צילום: טל סיון-צפורין

סלט חסה ברוטב גבינה כחולה ואגוזים. צילום: טל סיון-צפורין

בטטות ותפוחי אדמה מהמדורה. צילום: טל סיון-צפורין

בופה מקסיקני אצל רותי וגיא. צילום: טל סיון-צפורין

בזמן שהקהל דגם סבב שני ושלישי במזנון, עמד גיא והכין בסבלנות עוד ועוד וופלים שוקולדיים במכשיר הוופלים המסתובב שלו. את הגבורה ושוויון הנפש היחסי מול הריח המענג, בחלקים מסוימים של החדר, אני יכולה להסביר רק בכך שזה ריח שנחשפים אליו הרבה בקונדיטוריה.

ואז הגיע שלב הקינוחים. 

כנאפה שקדים ומנטה, משמשים ודובדבנים בסירופ:

וופל שוקולד בליווי גלידת דובדבנים:

אני מאחלת לכולם, ויותר מכולם לאנשי הבצק והסוכר, שכל חלומותיהם יהיו בטעם של גלידת הדובדבנים של גיא פולק.

טל סיון-צפורין היא צלמת, סטייליסטית ומעצבת גרפית, ובעלת הבלוג Chocolate / Salt

***