שעת תה במלון פלאזה אתנה בפריז

אם יש רחוב אחד בפריז שבו אני מרגישה בכל פעם מחדש כמו בסרט, גם אחרי חמש שנים של חיים בעיר האורות, הרי זהו ללא ספק רחוב מונטיין. זהו הרחוב המופלא המחבר את שדרות שאנז אליזה המפורסמות, עם גשר אלמה, המפורסם לא פחות (בגלל הנסיכה דיאנה שמצאה את מותה בתאונת דרכים בסמוך אליו). ממש מעבר לגשר מיתמר לו מגדל אייפל במלוא תפארתו ומשקיף על השדרה. 

אין ספק שמדובר באחד האזורים המופלאים ביותר של עיר האורות, בו הרוח הפריזאית פוגשת במלוא עוצמתה באופנת האוט קוטור ובוטיקי אופנת העילית המזוהים כל-כך עם העיר.

במשך תקופה נהגתי לעבור ברחוב הזה כל יום, פעמיים לפחות, בדרך לעבודה ובדרך חזרה הביתה. מתבוננת בחלונות הראווה של בוטיקי אופנת העילית הניצבים זה לצד זה כמו חיילים במסדר - לואי ויטון, דיור ושאנל, נינה ריצ'י, פראדה וגם דולצ'ה וגבאנה. פעם אחת אפילו זכיתי להתארח בשבוע האופנה שהתקיים בשדרה, או אז נבנו מחוץ לכל חנות מתחמי VIP בהם התרוצצו כל המי ומי והשיקו כוסות שמפניה. כמובן שהרגשתי לגמרי כמו ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה", בשלב בו היא מסולקת מהחנות. לא, לא אמרתי להם "...Big mistake", אבל הבנתי שכנראה מקומי לא ממש שם, לפחות לא בשלב זה של חיי.

כמובן שרחוב שכזה מושך אליו אינספור עשירי עולם, מנהיגים ומפורסמים, וגם סתם חובבי אופנה ותיירים סקרנים הפוקדים את החנויות ולעתים קרובות אף יוצאים מהן עם שקיות. אך טבעי שבדיוק בשדרה הזו, בין כל מותגי האופנה, ישכון אחד המלונות המרשימים ביותר בפריז, מלון פלאזה אתנה (Plaza Athenee). מי שזכה להתאכסן בו, יוכל לצאת בכל יום לחנות יוקרתית אחרת, לבלות בה מספר שעות (בכל זאת, אלפי יורו על כל מוצר מחייבים התבוננות ארוכה) ולחזור למלון עם היצירות שנרכשו.

המלון שפתח לראשונה את שעריו בשנת 1913, מסווג כ"Palace" קרי מלון יוקרתי ביותר (רק מעטים זוכים להקרא "פאלאס"). בשנים האחרונות הוא אף עבר שיפוץ כללי ונפתח מחדש בשנת 2014, וכמה שהוא יפה.

אז כן, מלונות יפים קוסמים לי, ואני תמיד מנסה לדמיין איך זה ללון בסוויטה שעלותה אלפי יורו ללילה, אבל עד שזה יקרה אני מרשה לעצמי, מדי כמה שבועות, ליהנות מחווית שעת התה במלונות היוקרה.

סצנת הפטיסרי של מלונות היוקרה

סצנת הפטיסרי בעיר האורות הפכה מזמן לערוץ אופנה נוסף, המתנהל סביב קולקציות, השקות ושף פטיסיירים המדגמנים כשרון בתוכניות טלוויזיה מוכרות. הפטיסרי היא חלק מ"הסרט" של העיר, והיחס והכבוד הרב הניתנים לו מצליחים להדהים בכל פעם מחדש. לרוב, נראה את ההתרחשויות בסצנה בבוטיקי הפטיסרי אשר לא מפסיקים להיפתח בעיר. אך יש גם תת-ערוץ נוסף והוא הפטיסרי של מלונות היוקרה.

כיאה לעיר המארחת מנהיגים ושועי עולם, ענף מלונות היוקרה מפותח מאוד בפריז. וכשאני מדברת על מלונות יוקרה, אני מתכוונת למלונות 5 כוכבים דלוקס. כאלה שכניסה אליהם גורמת לכם להרגיש כאילו נכנסתם לאולם המראות בארמון ורסאי או לפחות ללשכתו של נשיא הרפובליקה הצרפתית באליזה.

לא מדובר דווקא במלונות שהם שיא המודרניזציה או המילה האחרונה בטכנולוגיה, אלא בעיקר מלונות שהתרחשו בהם פיסות קטנות של היסטוריה; מפגשים סודיים של מנהיגים או בגידות חשאיות של נשיאים (לא אמרתי כלום...). מלונות שעל שטיחיהם צעדו כדורגלנים שמרוויחים אלפי פאונד לשנייה ושחקניות עם אינסטינקטים בסיסיים. כולם כולל כולם פוקדים את עיר האורות ומלונות היוקרה לא מפסיקים לשמש להם אכסניה. 

פלאזה אתנה, בין שאר הדברים, הוא אחד המקומות הנחשבים ביותר לקיום טקס שעת התה (Le Goûter), החביב כל-כך על הפריזאים. בעיקר בזכות הפטיסרי המפורסמת שלו, שהעומד מאחוריה הוא לא אחר מאשר השף פטיסייר הנחשב כריסטוף מישלאק. 

הפטיסרי המפורסמת במלון פלאזה אתנה, בחתימתו של השף פטיסייר הנחשב כריסטוף מישלאק. צילום: שרון היינריך

את שעת התה שלי בפלאזה אתנה אני מתכננת כשבועיים מראש ומזמינה מקום ב-Galerie שהיא אחד ממתחמי האוכל שבמלון.

בצמוד לגאלרי שוכן לו אחד ממקדשי הקולינריה הפריזאיים: מסעדת היוקרה של אלן דוקאס, השף המפורסם שחלק גדול מהמסעדות שבבעלותו מעוטרות בכוכבי מישלן. המסעדה של דוקאס במלון פלאזה אתנה מעוטרת בשני כוכבי מישלן והיא מגישה, בנוסף לתפריט הצהריים ולתפריט הערב, את אחת מארוחות הבוקר היוקרתיות והמרשימות ביותר שאכלתי בחיי. אז אם אתם יותר בעניין של ארוחות בוקר, פרגנו לעצמכם חוויה חד-פעמית של מסעדת מישלן, המגישה מאפי בוקר פרי יצירתו של מישלאק, לחמים מעולים, מנות ביצה מעולות ועוד ועוד.

אבל התכנסנו כאן לדבר על שעת התה, אז בואו נתחיל.

שעת התה של פלאזה אתנה

אנחנו מגיעות למלון בארבע אחר-הצהריים, צועדות ממגדל אייפל בואך גשר אלמה, חולפות מעל הסיין ומגיעות אל פתח הארמון. שני בל בוייס מקבלים את פנינו ומברכים אותנו באחר-צהריים נעים. הם לא שואלים שאלות מיותרות ולא נראה להם מוזר שאנו נכנסות למלון, למרות שאיננו לבושות שאנל (מכאן אתם יכולים להבין שכדאי מאוד לבקר באחד המלונות האלה, גם אם אין כל כוונה להתארח בו, שהרי רק לראות אותם זה קסם).

אנו חולפות על-פני הקבלה ומגיעות למתחם הגאלרי. את פנינו מקבל רב המלצרים האחראי באותו אחר-צהריים על המתחם. הוא מושיב אותנו ליד אחד השולחנות ואני מתחילה להתבונן מסביב. מתבוננת בתפאורה המדהימה של הסרט שאני נמצאת בו, מרגישה כמו ניצבת בהפקת ענק בה מככבים ידוענים לצד אנשי עסקים, אילי נפט מהאמירויות לצד דוגמניות עמוקות מחשוף, ואני.

מלבד קינוחי שעת התה ותפריטי הצהריים והערב, המסעדה במלון פלאזה אתנה מציעה גם ארוחת בוקר עם מגוון מאפים. צילום: שרון היינריך

מגוון מאפים טריים וקרואסונים לצד קונפיטורות משובחות, בגאלרי שבפלאזה אתנה. צילום: שרון היינריך

אל השולחן ניגשת בריגדה של אנשי צוות, האחת מניחה תפריט, השני מוזג כוס מים והשלישית מקרבת אל השולחן את עגלת המאפים והעוגות היוקרתית. התפריט מכיל קטגוריות שונות, אבל אנחנו כמובן קופצות היישר אל תצוגת האופנה של הקינוחים, הפרק בתפריט הגאלרי שנקרא Defile des Desserts.

אחרי עלעול מעמיק, אנו בוחרות את שעת התה המפורסמת בחתימת כריסטוף מישאלק (Le Goûter Michalak). "בחתימת", משום שמישלאק כבר לא עובד באופן יומיומי במטבח של פלאזה אתנה, אבל הוא היוצר, הוא מחלקת הקריאייטיב אם תרצו, ורק אחרי שהוא יוצר - הצוות מייצר.

ההזמנה נשלחת למטבח, ובינתיים עוסקים ב"דרסינג" של השולחן. מפיות כותנה נפרסות עליו וכלי כסף כבדים מונחים עליהן. הנה מגיעות צלחות מעוטרות בדוגמא אדומה עדינה, ולידן מונחים ספלי שתייה עם עיטור זהה. כל פרט נלקח בחשבון והתחושה מדהימה.

הבריגדה מתייצבת שוב. האחד מחזיק מגש רחב ידיים עליו מונח מבנה מיוחד המורכב משלוש קומות, עליו מונחים הקינוחים של שעת התה. "השף שלח לשולחן גם מיל פיי וניל מקורמל ורליג'יוז קרמל-בר-סאלה" מכריזה חברת צוות נוספת. אני מחייכת חיוך גדול; איך הוא ידע שזה בדיוק מה שהייתי בוחרת אם רק יכולתי לאכול כל-כך הרבה.

היא מניחה את הקינוחים על השולחן ומלצר נוסף שנעמד לידה מגיש לה את השתייה, שוקולה חם המוגש בקנקן מסורתי ונמזג אחר כבוד לספל. מתוך קנקן כסף ממורק מוזגת המלצרית מעט חלב לתוך ספל השוקולה, כאילו ביקשה לדלל מעט את מתקפת הסוכר שמתרחשת על השולחן.

שוקולה חם מוגש בקנקן מסורתי ונמזג אחר כבוד לספלים. צילום: שרון היינריך

ממה מתחילים? האמת היא שגם בלי שני הקינוחים הנוספים שנשלחו אל השולחן, "שעת התה" הזו מספיקה לפחות לשני אנשים. היא עולה 44 יורו והיא כוללת שתייה חמה ואת כל החטאים הקטנים הבאים (החטאים מגיעים בצורת מיני קינוחים והם יכולים להשתנות מפעם לפעם על פי העונה): טוסט בריוש עם בננה ולימון ליים, ורין (קינוח כוס) מוס שוקולד מטורף שנקרא Mousse Hysterik, ורין קרמל וניל וטונקה, ורין טירמיסו עם מנדרינה וקפה, נגיסוני שוקולד קרוקנטיים, טארטלט מנדרינה קפה, שו (פחזנית) קרמל מלוח, מקרון יוזו (לימון יפני) וקוקוס, מיני מיל פיי (אלף עלים) וניל עם קרמל, ומרנג עם קצפת ואגוזי לוז.

חטאים קטנים. צילום: שרון היינריך

פלאזה אתנה הוא אחד המקומות הנחשבים ביותר לקיום טקס שעת התה. צילום: שרון היינריך

אני בטוחה שרק מלקרוא את זה בלוטות הרוק שלכם עובדות במלוא התפוקה - תארו לכם מה זה לטעום את הכל. כמובן שזה קרוב לבלתי אפשרי לאכול הכל לבד, ולכן מומלץ לחלוק.

התחלנו במיל פיי הווניל המקורמל. אני מאמינה שמיל פיי צריך לאכול כמה שיותר קרוב לזמן הרכבתו, משום שאני אוהבת את העלים שלי קריספיים וטריים טריים, לפני שקרם הווניל ריכך אותם.

המיל פיי של מישלאק נהדר, הוא עשוי בצק עלים מקורמל וקריספי וקרם משלושה סוגי וניל. כמות הוניל שהוא מכיל לא הייתה מביישת שתי יחידות טארט וניל של פייר ארמה, ומי שמכיר את הטארט של ארמה יודע שיש שם יותר וניל מבכל קינוח ונילי אחר בעולם. כמעט - אז זהו, שנמצא הקינוח הוונילי יותר, עד כדי מעט מרירות, והוא מוגש במלון פלאזה אתנה. למי שאוהב וניל, מומלץ בחום לטעום את המיל פיי הזה ובדרך-כלל הוא גם מוגש כמיני קינוח בשעת התה.

מילפיי הווניל האלוהי של מישאלק. הקינוח צילום: שרון היינריך

המשכנו עם המיני קינוחים ואת הרליג'יוז שמרנו לסוף. בכל זאת, מדובר באחת המנות המפורסמות של מישלאק וכדאי לשמור אותה לקינוח של הקינוחים. התחלנו עם נגיסוני השוקולד שהיו מושלמים, לאחר מכן עברנו לוורינים שהיו נפלאים, אחד אחד. האהוב עליי ביותר, באופן מפתיע, היה קינוח מוס השוקולד. מזמן לא טעמתי כזה מוס עשיר, נהדר במרקמו ומאוזן כל-כך במתיקות שלו, כלומר ממש לא מתוק.

המשכנו אל המיני קינוחים הקטנים כשהבולט מביניהם היה המקרון יוזו וקוקוס. לרוב אני לא חובבת של אגוז הפסח הזה, אבל כאן הוא פשוט מושלם.

ואז... עברנו לקינוח. הרליג'יוז של מישלאק.

השף פטיסיירים הצרפתים שמים דגש רב מאוד הן על הטעם והן על המראה, והקינוח הזה מביא את שני האלמנטים האלה במלוא עוצמתם. המראה, פשוט וואוו! הבצק הרבוך מצופה בבצק סבלה קראנצ'י ומעליו מרציפן עשוי בצורת מניפה עגולה. מרהיב. שלא לדבר על צורת ההגשה המיוחדת, על צלחת גדולה עם פופקורן מקורמל, טיפות קרמל, וריבועי קרמל. מזמן לא נהניתי כל-כך ממראה של קינוח ומהגשה מושלמת שלו.

הטעם עומד באותה הרמה של המראה. הבצק הרבוך עדין ופריך, הקראנצ'יות של הסבלה מוסיפה עוד טקסטורה וקרם הקרמל עם החמאה המלוחה מאוזן. התוספת הזו של המרציפן (במקום פונדנט) משדרגת את הקינוח ונותנת לו מתיקות שמשתלבת נהדר עם הקרמל המלוח. מבחינתי זו המנה המוצלחת ביותר והיא בהחלט ראויה להיות אחת ממנות הדגל של מלון היוקרה הזה.

קינוח הרליג'יוז המפורסם של השף כריסטוף מישלאק. צילום: שרון היינריך

קשה לתאר את העונג ששעת התה גורמת לאדם הפשוט. כמי שלא מבלה במלונות יוקרה ביומיום, החוויה הזו גורמת לי להרגיש על גג העולם ולו לכמה שעות. כן, זה קצת חומרני, אולי קצת פלצני, אבל זה כיף ומרגש לחיות לכמה שעות בעולם אחר.

אז אם אתם בפריז, פרגנו לכם שעת תה באחד ממלונות היוקרה שחררו את עצמכם מלוח הזמנים התיירותי המטורף והתמסרו לכמה שעות לחיים של אחרים. לאחר מכן, צאו לרחוב ותרגישו שחוויתם פריז אחרת לגמרי, סמויה מן העין ומרגשת לא פחות ממגדל אייפל.

מומלץ להזמין מקום מראש, משום שארוחת הבוקר ושעת התה של המלון מבוקשת ביותר.

PLAZA ATHENEE

25 Avenue Montaigne

75008 Paris

מטרו: ALMA MARCEAU

שרון היינריך, קונדיטורית החיה בפריז, היא בעלת הבלוג Paris chez Sharon ומחברת הספר "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים". מקיימת סיורים קולינריים בפריז.

***